ועד הבית אוח נגד אזורים ואח

בית משפט השלום בירושלים

תא  9202/94

בפני
כב' סגן הנשיא יעקב צבן

בעניין:
ועד הבית של הבית ברח' גדוד חרמ"ש 19 פסגת זאב
התובע

ע"י ב"כ עוה"ד הר- ציון

נגד

אזורים בנין (1965) בע"מ
הנתבעת

ע"י ב"כ עוה"ד בייץ

יוסף בראשי בע"מ

צד ג'

ע"י ב"כ עוה"ד מגורי

יעקב אמסלם

צד ד'

ע"י ב"כ עוה"ד מלצר

פסק דין (בין הנתבעת – צד ג' – צד ד')

1.             התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת בגין ליקויי בניה. הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הקבלן המבצע של הבנין (בראשי), הקבלן המבצע שלח הודעת צד רביעי כנגד קבלן משנה (אמסלם). ביהמ"ש מינה את המהנדס אריאל שיפר כמומחה מטעמו. מהנדס שיפר נתן חוו"ד בסוף 1996 ואף נחקר על חוות דעתו בביהמ"ש בתאריך 27.3.97. בתאריך 1.12.97 הגיעו הצדדים (למעט צד ד') להסדר דיוני לבצוע תיקונים ולהמשך הדיון עפ"י הוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. לאחר ביצוע התיקונים ניתן ביום 11.2.99 ע"י ביהמ"ש (כב' השופטת מרים מזרחי) פסק דין חלקי ביחסים שבין התובעים לנתבעת, שחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בגין יתרת הליקויים שלא תוקנו סכום של 14,000 ש"ח ועוד 12,000 ש"ח בגין עוגמת נפש וכן שכ"ט בסך 9,000 ש"ח.

 נותרו מחלוקות בין הנתבעת וצדדי ג' וד'.

2.             הנתבעת טוענת כי נשאה בעלות התיקונים. מדובר בתיקוני רטיבות יסודיים שעלו לטענתה כ300,000- ש"ח ובתיקונים נוספים והוצאות נוספות שהגיעו עד כדי 84,000 ש"ח. לפיכך היא תובעת מצד ג' להשיב לה 384,676 ש"ח.

צד ג' טוען כי הסכים לביצוע התיקונים על סמך חוות דעתו של מהנדס אריאל שיפר, שקבע כי העלות הינה 56,500 ש"ח, לפיכך מנועה הנתבעת מלתבוע עבור התיקונים סכומים שמעבר לכך.

בהחלטה שנתתי ביום 30.11.00 קבעתי כי הצדדים אינם כבולים בסכום שנקבע בחוות הדעת הראשונית שקבע מהנדס שיפר, וכן קבעתי כי על פי ההסכם הדיוני, מהנדס שיפר הוא שצריך לתת חוות דעת משלימה לגבי עלות התיקונים. מהנדס שיפר נתן חוות דעת משלימה, השיב לשאלות הבהרה ואף העיד פעמיים בבית המשפט.

התיק נקבע לשמיעת ראיות, הוגשו תצהירים ומסמכים. לאחר עדותו השניה של מהנדס שיפר בביהמ"ש הוסכם להימנע מחקירות נגדיות על התצהירים ולסכם הטענות בעל-פה.

3.             אלה המחלוקות העיקריות שבין הצדדים:

א.             האם הצדדים כבולים להסדר הדיוני ולסכום הנקוב בו;

ב.             האם הצדדים כבולים למסגרת סכומי התביעה שנדרשו על ידי התובעים;

ג.              מי נושא באחריות לביצוע התיקונים שקבע המומחה, האם הנתבעת או צד ג';

ד.             האם צד ד' חייב בשיפוי צד ג'.

ההסדר הדיוני

4.             להלן ההסדר הדיוני שהתקבל בבית המשפט ביום 1.12.97:

"הצדדים למעט צד ד': מוסכם כי הנתבעים וצד ג' יתקנו את כל האמור בחוות דעתו של מר שיפר בפיקוחו של מר שיפר. העבודות יתחילו תוך 30 יום מהיום ויסתיימו תוך 90 יום מהיום. כל העבודות יבוצעו על חשבון הנתבעים וצד ג' כולל עלות המומחה. הנתבעים במידה ויאלצו לפתוח גינות יחזירו את המצב לקדמותו כולל צמחיה ככל שניתן. התובעים ישתפו פעולה עם הנתבעים בכל הקשור לזכות לעלות על הקרקע. עם גמר התיקונים הווה אומר בתוך 90 יום מהיום יתן המומחה חוות דעת משלימה ולאחר מכן יטענו הצדדים על פי סעיף 79א'. אין באמור עד כה כדי להוות הודאה לגבי חבות של מי מהצדדים. אם תהיה סיבה מוצדקת שתאושר ככזו ע"י המומחה יאורכו המועדים בהתאם. המומחה ילווה את כל שלבי ביצוע העבודות ובמיוחד לאחר החפירה ולפני ביצוע האיטום בכדי לחוות דעה על הגורם האחראי לליקויים באיטום לרבות זו של התובעים אם כך ימצא."

בהחלטת הביניים מיום 30.11.00 קבעתי כי ההסדר הדיוני אינו כובל את הצדדים לסכומים הנקובים בחוות הדעת הראשונה של המהנדס שיפר ואחזור כאן על הטעמים לכך:

א.             בהסדר הדיוני נקבע כי הנתבעת וצד ג' יתקנו ביחד על פי חוות דעתו של מר שיפר ובפיקוחו. כמו כן נקבע כי כל העבודות יבוצעו על חשבון הנתבעת וצד ג'. ההסדר עצמו מתייחס במפורש לעבודות ואינו מתייחס במפורש לסכום או הגבלה בסכום.

ב.             עפ"י ההסדר הדיוני, הנתבעת וצד ג' נטלו אחריות ביחד לביצוע העבודות כלפי התובעים, להבדיל מחלוקת אחריות ביניהם. עפ"י ההסדר וניסוחו, הדגש הינו על ביצוע תיקונים ולאו דווקא על עלותם.

ג.              בהסדר הדיוני מדובר על פתיחת גינות, החזרת המצב לקדמותו, מתן חוות דעת משלימה ע"י המומחה וליווי של כל שלבי ביצוע העבודות ע"י המומחה. מכאן אתה למד כי המומחה עצמו אינו כבול דווקא למחיר הראשוני שקבע, אלא הוא בן-חורין לקבוע עלויות ומחירים בפועל לפי מה שרואות עיניו, לפי המצב וביצוע העבודות בפועל.

ד.             חוות דעת של מומחה  מבוססת בדרך כלל על הערכה ונסיון. לכאורה כאשר הצדדים הגיעו להסדר דיוני הם קנו סיכון ואם יש טעות בהערכה, אין בכך כדי לבטל את ההסדר. אלא שבמקרה זה הנתבעת וצד ג' היו ביחד, בחזית אחת כנגד התובעים, ולא משני צידי המתרס. אם מדובר בטעות הרי זו טעות משותפת. כיוון שההסדר במהותו מדבר על ביצוע עבודות ותיקונים, אי אפשר להתעלם משינויים שקורים, מנתונים חדשים שמתגלים, אלא אם כן נאמר אחרת ובמפורש בהסדר.

ה.            על פי חוזה ההתקשרות בין נתבע וצד ג', האחריות לתיקון ליקויים בבניין חלה על צד ג'. ההסדר הדיוני לא קבע אחרת.

5.             ההסדר הדיוני אמנם אינו כובל את הצדדים לסכומים הנקובים בחוות הדעת הראשונה של המהנדס שיפר, אולם עולה ממנו כי המהנדס שיפר הוא שאמור לקבוע גם העלות בפועל של התיקונים, העבודות והכרוך בהם, והצדדים אינם בני-חורין להוציא כל הוצאה הנראית להם. לפיכך, הוצאה לשם תיקונים אמורה לקבל את אישורו, בין מראש ובין בדיעבד, של המומחה שיפר ואם הדבר לא נעשה, לפחות את הערכתו לסבירות ההוצאה.

הנתבעת ביצעה את עבודות התיקון הנוגעות לאיטום בעלות של כ- 300,000 שקלים בין התאריכים 22.4.98 – 28.6.98. הנתבעת נוכחה לדעת כי מדובר בהוצאה החורגת באופן משמעותי מהמסגרת הראשונה שהותוותה, ואף שבמהלך העבודות נעזרה במהנדס שיפר, לא טרחה להתריע בפני צד ג' על החריגה הגדולה מסכום ההערכה הראשונית. גם אם אניח כי מבחינה פורמלית היתה הנתבעת רשאית לבצע עבודות, וגם אם אניח כי במהלך העבודה התברר כי אובייקטיבית העלות גבוהה יותר ואין מנוס מההוצאה הנכבדה, היה על הנתבעת לידע את צד ג' על העבודות הנוספות וההוצאה החריגה ולא להעמידו בפני עובדה מוגמרת. ההתעלמות מצד ג' מהווה פגם בתום הלב.

מהנדס שיפר בדק את העלות הכוללת של התיקון ועשה זאת בהסתמך על חוות דעתו הבסיסית. לאחר מכן בדק את איכות התיקונים ותוצאתם ביולי 98. ביום 12.11.00 נתן חוות דעת משלימה על שעות העבודה וההוצאות שנדרשו לתיקון. ביום 14.11.00 ענה לשאלות הבהרה של בא כוח הנתבעת, וביום 14.1.01 העיד בבית המשפט. יש לציין כי המשימה שהוטלה על המהנדס לא היתה קלה, שכן הוא נאלץ להתמודד בנושא מורכב של ביצוע תיקונים בבתים קיימים, כולל חפירות בדירות ובגינות קיימות ומאוכלסות, שאלות לא מעטות שהועברו אליו והתייצבות למספר עדויות בבית המשפט.

          בעדותו האחרונה בבית המשפט פירט אחד לאחד את הסעיפים השונים של ביצוע התיקונים, ערך חשבונות, ונראה לי כי הסכומים שנקב בסוף הם פחות או יותר הסכומים הראויים, תוך הוספות והסתייגויות שאביא בהמשך.

להלן הסכומים לביצוע התיקונים על פי המהנדס שיפר (עמ' 13, 14, 15 לפרוטוקול):

א.             תיקון רטיבות – כללי –                                                                          46,500 ש"ח

בסכום הנקוב בחוות דעתו המקורית הוסיף המהנדס

בטעות 10,000 ש"ח עבור נזק לא ממוני.

א.             צינור ניקוז מי גשם מהגג –                                                                   1,430  ש"ח

ב.             הנחת צינור ניקוז יסודות מקלט –                                                          2,310  ש"ח

ג.              חציבת רצפת בטון בגינות –                                                                  9,400  ש"ח

ד.             תוספת עבור חציבה בידיים –                                                                20,000 ש"ח

ה.            איטום קירות מחסנים (ראה עמ' 14)                                                     5,420  ש"ח

ו.               מכולות לפינוי פסולת –                                                                        1,200  ש"ח

ז.              החזרת מצב הגינות לקדמותו (מאשר מחצית הסכום) –                            9,200  ש"ח

ח.            עבודות עם פטיש חשמלי –                                                                  3,000 ש"ח

ט.            עלויות פינוי מהגינות והמשטח החפור

י.               מהנדס שיפר אישר לבסוף סכום של 11,320 ש"ח בנושא זה.

יא.           נראה לי כי לא הביא בחשבון את האילוצים  בשטח, את הצפיפות בין הבתים והקושי להערים ערימות גדולות של חומר חפור ליד הבתים, ואת הצורך בשינוע בשל מגבלות פיקוח עירוני. לפיכך אני פוסק בנושא זה סכום של –                                 25,000 ש"ח

סה"כ:                                                                                                            123,460 ש"ח

התוצאה הינה כי עלויות תיקון האיטום והרטיבות על פי חוות דעת מהנדס שיפר הינה 123,460 ש"ח, ערך יולי 1998, ללא מע"מ.

מסגרת התביעה

6.             ב"כ צד ג' טוען כי הנתבעת דורשת ממנו סכומים החורגים ממסגרת התביעה. לטענתו, התובעים הגישו תביעה בסכום כולל של כ- 155,000 ש"ח, צד ג' נדרש לשפות את הנתבעת ולא יתכן כי יידרש לשפותה בסכומים העולים על סכום התביעה.

לכאורה, הטענה שובת לב. אולם, במקרה שבפנינו אין לקבלה שכן הנתבעת וצד ג' באו לידי הסדר דיוני שעיקרו ביצוע תיקונים. בנוסף לכך, הוראות תקנה 216(2) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי ניתן לשלוח הודעה לצד שלישי ולטעון כי הנתבע: "זכאי כלפי צד שלישי לסעד הכרוך בנושא התובענה ובעיקרו הוא הסעד שמבקש התובע". הצדדים כאן העבירו את התובענה לפסים של ביצוע תיקונים ופיצוי כספי, ולכן כל התיקונים ועלותם נכרכו בתיק זה גם אם קיימת חריגה מהסכום הנתבע על ידי התובעים. במקרה אחד נדרש בית המשפט העליון לפרש את הוראת תקנה 216(2) הנ"ל ונטה ליתן לה פירוש רחב (ראה ע"א 372/85 פרץ נ' פרץ פ"ד מ(4) עמ' 781, 787 מול ב').

בנוסף לכך, על פי ממצאיו ומסקנותיו של מהנדס שיפר, בסופו של דבר אין חריגה מהסכום הכולל של סכום התביעה של התובעים.

האחריות

7.             צד ג' נושא באחריות כלפי הנתבעת מהטעמים הבאים:

א.             על פי ההסכם שבין צדדים אלה, חייב צד ג' לבצע את כלל עבודות הקמת הבניינים באתר, עד מפתח, ולשאת באחריות לתיקון הליקויים (ראה נספח ג' להודעה לצד שלישי).

ב.             קיימת פלוגתא פסוקה בענין זה, על פי פסק דין של בית משפט שלום בירושלים שדן באותו נושא באותו חוזה באותו פרוייקט, בת"א 1134/91 (נספח ד' להודעה לצד שלישי).

ג.              מחוות דעתו של מהנדס שיפר עולה כי הקבלן המבצע אחראי לרוב הליקויים שנמצאו.

8.             על פי חוות דעתו הראשונה של המהנדס שיפר, יש לנתבעת אחריות לחלק מהליקויים. הוסף לכך, כי מפקח מטעם הנתבעת שהה באתר כל הזמן והיה אמור לתת את דעתו לעובדה כי האיטום היה חשוף זמן רב מדי ללא הגנה. על סמך אלה, יש להטיל על הנתבעת אחריות בשיעור 20%, כך שהצד ג' ישא ב- 80% מתוך הסכומים שיפסקו.

9.             על פי פסק הדין בין התובעים לנתבעים, שילמה הנתבעת לתובעים 14,000 ש"ח בגין ליקויים שלא תוקנו וכן 12,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

על צד ג'  לשאת בסכום של 4,200 ש"ח מתוך הליקויים שלא תוקנו וכן 12,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. סך הכל –   16,200 ש"ח

10.         סיכום התוצאה בין הנתבעת לצד ג':

סה"כ תיקון ליקויי רטיבות (ערך 7/98) –                        123,460 ש"ח

שאר נזקים (ערך 3/99) –                                   16,200   ש"ח

צד ג' ישא ב- 80% מסכומים אלה.

 צד ג'  – צד ד'

11.         על פי הראיות והנתונים שבפני יש לדחות את ההודעה כלפי צד ד', ואלה טעמי:

א.             לא נכרת הסכם בכתב בין הצדדים. לפיכך, אין בפנינו הגדרה מדויקת של מהות העבודה שהוזמנה. אין מחלוקת כי הוזמנה עבודת איטום, יש מחלוקת האם הוזמנה גם עבודת ההגנה על האיטום. נטל ההוכחה הינו על צד ג' ונטל זה לא הורם.

ב.             על פי הראיות עבודת האיטום בוצעה, נמסרה ונבדקה בבדיקת הצפה.

ג.              על פי עדותו של מהנדס שיפר, יש לכסות את שכבות האיטום בשכבת הגנה של קלקר או בלוקים, לכל היותר תוך עשרה ימים מיום ביצוע האיטום. על פי הראיות בתיק דבר זה לא בוצע,  אדרבא, נראה שחלפו חודשים עד שבוצעה ההגנה.

ד.

ה.            בבדיקות שנערכו על ידי מהנדס שיפר הסתבר כי חלק מהאיטום כלל לא זכה להגנה ובחלק אחר ההגנה היתה בלתי מספיקה. במצב זה היה אסור לצד ג' (הקבלן) להמשיך לבנות בטרם וידא ודאג כי ההגנה על האיטום הושלמה.

תוצאה

12.         לאור האמור לעיל, אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת סך של 98,768 ש"ח + מע"מ, בתוספת  ריבית והצמדה מ- 1.7.98 ועוד 12,960 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.3.99.

ההודעה נגד צד ד' נדחית.

צד ג' ישא בהוצאות הנתבעת (80%), לרבות הוצאות עפ"י פסק הדין החלקי מיום 11.2.99 וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח + מע"מ. כמו כן ישא צד ג' בשכר טרחת עו"ד של צד ד' בסכום של 10,000 ש"ח + מע"מ.

ניתן היום כ' בטבת תשס"א, 15 בינואר 2001 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 15/01/2001

יעקב צבן, סגן נשיא