סגל ואח נגד שיכון עובדים

בבית משפט השלום בתל אביב – יפו
תא  24334/99

בפני
כב' השופט ד"ר ק. ורדי

 

בעניין:

1. יעקב סגל
2. מלבינה סגל

התובעים

 

נגד

שיכון עובדים בע"מ

הנתבעת

 

פסק דין

1.       בפני תביעה שעילתה ליקויי בנייה.

עפ"י כתב התביעה נטען שהתובע רכש דירה מהנתבעת בהתאם להסכם מיום 17/04/1995 (להלן:"ההסכם").

מדובר בדירה בגוש 6388 חלקה 597 ברחוב הוברמן 2/21 בפ"ת (להלן:"הדירה").

לטענת התובעים, בדירה נתגלו פגמים, קלקולים ואי התאמות, הם פנו מספר פעמים לנתבעת בבקשה לתיקון הנ"ל ולא קיבלו תשובה ברורה לפניותיהם, כשהקבלן של הנתבעת הסכים עם רוב טענותיהם אך לא ניתן לבצע את התיקונים והעבודות כשהם גרים בבית.

לטענת התובעים, הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלא ביצעה את התיקונים שהיא חייבת לבצע עפ"י ההסכם תוך זמן סביר מהודעותיהם של התובעים, כשאת רוב הליקויים לא ניתן לתקן כי הקבלן, אחרי השנה הראשונה, עשה כמה תיקונים בדירה, אך כל הפגמים חזרו לקדמותם.

הסעדים שנתבקשו עפ"י כתב התביעה:

.       לדרוש מהחברה-הנתבעת את החלפת הדירה כי היא לא עומדת בדרישות ההסכם.

2.       פיצוי על הפרת ההסכם הנ"ל בסך 30,000.- ש"ח.

לטענת הנתבעת, בכתב ההגנה אכן קיימים מספר ליקויים מינוריים בדירת התובעים והנתבעת ו/או מטעמה היו מוכנים ועדיין מוכנים לתקנם, אולם התובעים מנעו ומונעים ממנה לתקנם בהעמידם בפניה דרישות שונות ומשונות, כשהתובעים מונעים מהנתבעת להיכנס לדירה ולתקן את הדרוש תיקון ובכך התובעים מפרים את ההסכם.

שני הצדדים הסתמכו על חוות דעת מומחים מטעמם.

3..       יש לציין שהתובעים לא היו מיוצגים ע"י עו"ד וניהלו את הדיון בעצמם, באמצעות התובע מס' 1.

בתחילה מיניתי, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם ביהמ"ש, אך לאחר שבביקור המומחה בדירה סירב התובע מס' 1 לאפשר לנציגי חברת סולל בונה להיות נוכחים בביצוע הבדיקה כיון שהם לא קשורים לטענתו לתביעה, לא בדק המומחה את הדירה.

בהתחשב בניסיון העבר, בהתמשכות ההליכים ובהסכמת הצדדים, החלטתי שהדיון יתנהל ללא חוו"ד מומחה של ביהמ"ש ואכן נשמעו ההוכחות בתיק תוך שמיעת המומחים מטעם שני הצדדים.

יש לציין גם שהתובע מס' 1 ויתר גם על חקירתו של מר רטיג בטענה שהוא משקר ואין לו מה לשאול אותו וכנ"ל על חקירתו של המומחה-מר זוהר מטעם הנתבעת.

אני סבור שללא קשר לתוצאות התביעה, מגלה התובע מס' 1, לאורך כל ניהול הדיון, עזות מצח בכך שהוא מטיח השכם והערב האשמות קשות הן בעדי הנתבעת, הן בב"כ הנתבעת והן בביהמ"ש.

כך הסיכומים של התובעים מלאים הטחת האשמות קשות לגבי זיופים ושקרים של כל עדי ומומחי הנתבעת וכן טענות לשקרים של ב"כ הנתבעת תוך ציון בסיכומים שהשופט, למרות שברור לו שדרישות התובעים מוצדקות, עושה וממשיך לעשות הכל כדי לעזור לנתבעת לברוח מאחריות תוך אי שמירת השוויון בדיון.

באותו קו ממשיכים התובעים גם בתגובה להארכת המועד להגשת סיכומי הנתבעת ב8- ימים ובתגובתם על הסיכומים מטעם הנתבעת (למרות שלא הייתה להם כלל זכות תגובה) וכן בבקשה שנייה לשמירה על זכויות התובעים.

אני מביע את מורת רוחי מהטחת האשמות חמורות אלו, שאין להן כל בסיס וביסוס, שהתובע מס' 1, כבעל דין, מרשה לעצמו להטיח בקלות בלתי נסבלת שכזו בעדים, בב"כ הנתבעת ובביהמ"ש, בלא שתהיה להם יכולת להגיב וללא כל הצדקה.

לאורך כל הדיון ניסיתי לעזור לתובעים, שלא היו מיוצגים, לנהל את הדיון, להסביר להם את זכויותיהם ולשמור על זכויותיהם וגם פסיקתי נעשית כמובן לגופו של עניין ולא כדי לפגוע בתובעים.

התובעים בחרו להשיב על כך בהטחת האשמות קשות, תוך שהם עושים דין לעצמם בפניות לבימ"ש ואף בחריגה מסדרי הדין, כגון צירוף ראיות נוספות לכתב הסיכומים שלהם וכן בהגשת תגובה על סיכומי הנתבעת ללא קבלת רשות לכך מביהמ"ש.

יש לציין שהנתבעת הייתה מוכנה כבר בישיבה מיום 11/07/1999 לתקן את הנזקים ואף להדביק קרמיקה על כל הריצוף, אך בלא צורך לפנות את התובעים מהדירה והתובעים התנגדו לכך.

התובע מס' 1 אף הצהיר ביום 11/04/2000 שהגובה של הליקויים לא אכפת לו ואפילו אם היה ליקוי אחד, שכן אם הנתבעת לא תיקנה את הליקוי במשך 5 שנים זאת אומרת שהליקוי לא ניתן לתיקון (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 11/04/2000, שורות 8-6) והודיע שוב שלא אכפת לו מה באמת הליקויים ובין שני הצדדים אין ויכוחים על הליקויים (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 11/04/2000, שורה 3) ושאינו מוכן לתיקון הליקויים כיום (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 25-23).

יש לציין שהתובעים לא תיקנו ולא ביקשו לתקן את כתב התביעה (עד לניסיון בתגובה לסיכומי הנתבעת, ניסיון שנדחה על ידי), כשאין בכתב התביעה סעד מבוקש לפיצוי בגין ירידת ערך אלא לפיצוי בגין הפרת ההסכם בכך שהליקויים לא תוקנו ע"י הנתבעת, כשבכל מקרה הסכום הנתבע מוגבל ל- 30,000 ש"ח (כשבהתאם לסכום זה גם שולמה האגרה).

4..       לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות ובסיכומים, כולל בתגובת התובעים לסיכומי הנתבעת, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה לגבי חלק מהפיצוי הכספי הנתבע בלבד וזאת מהנימוקים כדלקמן:

.      ראשית, אין מקום לקבלת הסעד של החלפת דירה, כשהתובעים לא הצביעו על זכאותם בדין לסעד זה וכן לא עפ"י ההסכם והעובדות.

לא מדובר כאן ולא הוכח (וגם לא נטען בכתב התביעה) מקרה של הטעיה או ניצול מצוקה לפי סעיף 32 לחוק הגנת הצרכן שהתובעים גם לא עמדו במועדים הנקובים בסעיף, לא מדובר כאן ולא הוכחו אי התאמה, הפרה יסודית או עילת ביטול היכולה לקום מכוח חוק המכר או חוק החוזים המזכה את התובעת בסעד של החלפת הדירה.

לאור הסכום הנתבע בסך 30,000.- ש"ח ולאור גובה הליקויים, הנמוכים אף מהסכום הנתבע והתנהגות התובעים עצמם (כפי שיפורט בהמשך), אין גם כל מקום להחלפת הדירה שנמסרה לתובעים כבר בחודש 07/95 וקיימים בה ליקויים לא רבים ולא חמורים הניתנים לתיקון ו/או לפיצוי כספי, כשהדירה ראויה בהחלט למגורים והייתה ראויה למגורים במשך כל השנים.

תביעת התובעים לסעד של החלפת דירה מבוססת על אי עמידה בדרישות ההסכם ותו לא והליקויים הקיימים ניתנים לפיצוי כספי ולא מהווים עילה להחלפת הדירה.

בסופו של דבר, יש לבחון את הליקויים הקיימים בדירה (שגם הנתבעת מודה בחלקם) ולאומדן בכסף, שכן במצב היחסים בין הצדדים ולאור ניסיון העבר אין מקום למתן הזדמנות נוספת לנתבעת לתקן ליקויים אלו [ראה לגבי מיצוי הניסיונות ואי כפיית תיקונים לאחר בירור התביעה ע"א 472/95 זלוציק ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 וע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסנט ו39- אח', דינים עליון לד 611].

ב.       גובה הפיצוי בגין הליקויים

ראשית, יש לציין שהתובעים בעצמם הסתמכו על חוו"ד מומחה-מר יוסי בן חורין – ת1/ שהליקויים הנטענים בה הם (ללא פיקוח הנדסי ומע"מ) 35,400.- ש"ח, כשמתוך הנ"ל הליקוי העיקרי הנו החלפת אריחי הטרצו בכל שטח הדירה בסך 25,000.- ש"ח והשאר ליקויים קטנים של חיפוי וריצוף קרמי, עבודת טיח פנים, חלונות ועבודות אלומיניום ודלתות פנים, אינסטלציה ושונות.

יש לציין גם שבחווה"ד הנ"ל נאמר שלגבי ליקויים שלא ניתן לתקנם או שלא מעשי לתקנם יש להיעזר לגביהם בחוו"ד שמאי מקרקעין להערכת גובה ירידת הערך ומומלץ להביא חוו"ד שמאי לגבי ירידת הערך, כשלמעשה הדבר היחיד שמופיע בחוו"ד שלא ניתן לתקן זו דלת הממ"ד.

והנה, התובעים צרפו חוו"ד שמאי – מר שלמה פרמון לגבי אומדן שיעור ירידת ערך (ת3/).

מעבר לכך שלא נתבע בכתב התביעה פיצוי בגין ירידת ערך ומעבר לכך שסכום הפיצוי מוגבל בכל מקרה ל- 30,000 ש"ח בהתאם לכתב התביעה, נראית חוו"ד זו מופרזת ולא מדויקת.

מעיון בחוו"ד ועדות המומחה-מר פרמון, ניתן להיווכח שבניגוד למטרה של חוו"ד לגבי ליקויים שלא ניתן לתקן, הייתה התייחסות בחוו"ד זו לליקויים שניתן לתקן בגין החלונות, הדלתות והריצוף שבגינם כבר ניתנה הערכה של פיצוי כספי לצורך תיקונים בחווה"ד המומחה בן חורין – ת1/.

זאת ועוד, חוו"ד זו עסקה בליקויים חדשים (כגון רטיבות, שהשמאי איננו מהנדס העוסק בכך) שלא אוזכרו כלל בחווה"ד ההנדסית הראשונה. גם מר פרמון הודה בחקירתו שאם הליקויים יתוקנו לא תהיה ירידת ערך לגבי העתיד (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 26-28).

יש לציין שגם הסכום שמופיע בחוו"ד לגבי ירידת הערך בסך של 24,750.- דולר הנו מופרז ומוגזם לטעמי, כשהתרשמתי שבמקרה דנן מדובר בליקויים קטנים יחסית שניתנים לתיקון ו/או לפיצוי כספי ולגבי הליקויים שלא מופיעים בחוו"ד המהנדס (כגון דלת הממ"ד) לא מצאתי מקום לפסוק בגין הנ"ל מעבר לכך שלא נתבע בתביעה זו רכיב של ירידת ערך.

גם אם לא תוקנו הליקויים עד היום, ניתן לתקנם והתובעים יוכלו לעשות זאת מכספי הפיצויים שיקבלו בגין הליקויים הנ"ל ובמידה ויתוקנו לא תהיה כלל ירידת ערך.

גם גובה הליקויים שנקבע על ידי (ראה בהמשך) לא מביא לטעמי לירידת ערך וזאת מעבר לכך שרכיב זה לא נתבע כלל בכתב התביעה ומוגבל בכל מקרה  לפיצוי בסך 30,000.- ש"ח, כגובה התביעה.

אני דוחה את ניסיון התובעים בתגובה לסיכומי הנתבעת לבקש לתקן את התביעה ולהוסיף את הטענה שהליקויים שבדירה גורמים לירידת ערך של הדירה, ניסיון שנעשה לאחר תום המשפט והגשת סיכומי הצדדים.

ג.       מר רטיג, מנהל מוקד שירות לקוחות, לא נחקר כלל ע"י התובעים, תצהירו נ7/ התקבל ללא חקירתו ואני מקבל את האמור בתצהיר זה.

מתצהיר זה ומהמסמכים שצורפו לו עולה שביום 03/07/1995 נערך פרטיכל קבלת הדירה שבו הועלו על הכתב הליקויים הנטענים ע"י התובעים (נספח א' לנ7/), כשניתן לראות מהרשימה שלא מדובר בליקויים רבים ולא מדובר גם בליקויים מהותיים.

ביום 27/09/1995 אישרו התובעים את ביצוע התיקונים לשביעות רצונם, למעט ארון מטבח, תיקוני ציוד בכל הדירה ומתן חול כביסה (נספח ב' לנ7/).

ביום 27/11/1995 אישרו התובעים ביצוע תיקונים קלים נוספים וביום 23/01/1997 אישרו התובעים את ביצוע תיקוני שנת הבדק תוך חתימת התובעים על ביצוע התיקונים חוץ מהתיקון ברצפה וקרמיקה (נספח ג' לנ7/).

יש לציין שהתובעים בסיכומים טוענים לזיופים לגבי המסמכים הנ"ל למרות שהם לא הוכיחו זאת בראיות ולמרות שהם בעצמם צירפו את מרבית הפרוטוקולים הנ"ל לתצהיר העדות ראשית מטעמם – ת4/ והוד בחקירתם בביהמ"ש שהם חתומים עליהם.

לפי תצהירו של מר רטיג, שאני מקבל את עדותו, לאחר ביצוע התיקונים הנ"ל התלוננו התובעים במהלך שנת 1998 על מספר ליקויים והנתבעת מצאה כי חלק מתלונות התובעים מוצדקות וחלק מקורן בתחזוקה לקויה של הדירה וביום 31/08/1989 נשלח לתובעים מכתב לגבי ביצוע תיקונים בדירה (נספח ד' לנ7/), כשהתובעים סירבו על ההצעות הנ"ל וכן להצעות פשרה שהוצעו להם, כולל הדבקת אריחי קרמיקה על כל הריצוף הקיים בדירה.

יש לציין שעפ"י חווה"ד של המומחה מטעם הנתבעים – מר יעקב מרזוק – נ6/ מדובר בליקויים שעלותם 2,250.- ש"ח ועפ"י חווה"ד של מר אסא זהר – נ4/ אין כל ירידת ערך לדירה (כשגם מר זהר לא נחקר ע"י התובע, שויתר על חקירתו לאור הטענה שהוא משקר).

ד.       מעיון בחוו"ד המומחים ולאחר שמיעת חקירתם בביהמ"ש ועדויות הצדדים, אני סבור שאמנם יש ליקויים בדירה שעלותם עולה על הערכת מומחי הנתבעת מחד, אך מדובר בליקויים לא חמורים שניתנים לתיקון בעלות כספית לא גבוהה במיוחד, ללא ירידת ערך לדירה מאידך.

אפילו המומחה מטעם התובעים לא טען שהדירה לא ניתנת למגורים (ראה עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 21-19).

לא ניתן להתעלם גם מהזמן שחלף בין מסירת הדירה לתובעים לבין עריכת חווה"ד ת1/ (כ4- שנים) וכן שחלק מהנושאים המופיעים בחווה"ד לא מופיעים ברשימת התיקונים ופרטיכל שנת הבדק, כשהבדיקה שנערכה ע"י מומחה התובעים לא הייתה מספיק מפורטת וממוקדת, בלא שנפתחו מרצפות כלל וגם האומדנים של עלות תיקון הליקויים נראים מופרזים.

יש לציין שהתובעים פנו ביום 16/01/1997 במכתב לנתבעת (נספח לכתב התביעה) שהם בעצמם מתלוננים על אי ביצוע תיקונים ברצפה במקומות בהם יש בלטות שבורות ובלטות לא ישרות וכן אי ביצוע תיקון קרמיקה בשירותים ובאמבטיה שהיא עקומה ולמעשה זה עולה גם מחתימתם על נספח ג' לנ7/, שמה שלא תוקן בתום שנת הבדק זה הרצפה והקרמיקה בלבד.

שאר הליקויים הם ליקויים קטנים שדורשים תיקון קל בעלות נמוכה.

מעדות מר מרזוק בביהמ"ש עולה שאכן קיימת בעיה של ריצוף בדירה (שזו הבעיה העיקרית) הדורשת גם לפי עדותו בביהמ"ש פירוק של מספר מטרים ריצוף בדירה (מעבר לאמור בחווה"ד שנאמר פירוק של 2 מטר ללא פירוט היכן), כך שלמעשה יש צורך בהחלפת חלק מהמרצפות בדירה (ולא כולם, כפי שמנסה לטעון התובע)

אני דוחה בעניין זה את טענת התובע והמומחה מטעמו, כשניתן לראות שמדובר בפגיעות במספר לא רב של מרצפות ולא בכל שטח הדירה.

אני קובע כי לא הוכח ע"י הנתבעת שהליקויים והפגמים ברצפה נובעים רק משימוש לא נכון של התובעים או מלכלוך ושגם אם הייתה תרומה של שימוש לא נכון כזה או אחר מצד התובעים, עדיין יש ליקויים הדורשים תיקון ו/או פיצוי, למרות שלא מדובר בליקויים חמורים.

עפ"י עדותם של מר אדר, מר מאירזון ולדימיר ומר מרזוק וכן מעדות המומחים שביקרו בדירה, עולה שמדובר בליקויים במספר מרצפות, ליקויים שניתן לתקנם, כשהנתבעת אף הייתה מוכנה לבצע את התיקון אך לא הצליחה להגיע עם התובעים לעמק השווה לגבי פינוי הדירה בזמן ביצוע העבודות, כשהתובע העיד בביהמ"ש שהוא היה מוכן לחתום על ההסכם (נספח ו' לנ7/), בכפוף לכך שיוציאו אותו מהדירה (עמ' 40 לפרוטוקול).

לא מדובר בסירוב של הנתבעת לבצע תיקונים העולה כדי הפרת ההסכם בין הצדדים וזאת לאחר שנעשו כבר תיקונים בעבר והנתבעת ניסתה לסיים את המחלוקת בהסדר ואף בהסכם בו הסכימה מלפנים משורת הדין מבחינתה לצפות את הריצוף הקיים באריחי קרמיקה (ראה נספחים ד'-ו' לנ7/).

בתיק זה נוצר בסופו של דבר "קצר" ואף "נתק" בין הצדדים, לא במעט עקב התנהגות התובעים עצמם וסירובם לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים תוך העמדת תנאים לתיקון (כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בסירובם לאפשר כניסת אנשי סולל בונה לדירתם ביחד עם המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש – ראה סעיפים 14-12 לתצהירו של מר רטיג נ7/ שלא נחקר כלל על תצהירו).

הפתרון הראוי ביותר במקרה זה הנו לפסוק לתובעים סכום כספי לצורך ביצוע התיקונים של הליקויים (בין אם יבוצע התיקון על ידם ובין אם לאו) ולא להמשיך בהטחת האשמות הדדיות בין הצדדים לגבי האחריות של מי מהצדדים לאי ביצוע התיקונים עד היום.

מאחר ולא מצויה בפני חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש (בנסיבות שתוארו על ידי) ומאחר ויש פער גדול בין חוו"ד המומחים מטעם הצדדים (2,250.- ש"ח מול 35,400.- ש"ח ללא מע"מ ופיקוח) ולאור הראיות והעדויות שנשמעו בפני, אני אומד את ביצוע התיקונים הנדרשים בסך כולל של 20,000.- ש"ח נכון להיום, בתוספת 2,130.- ש"ח הוצאות בגין חוו"ד המהנדס בן חורין ואגרה (כשלגבי ההוצאות בגין חווה"ד בגין ירידת הערך שהייתה מיותרת ולגבי שכ"ט מומחה ביהמ"ש שמינויו בוטל, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בהם).

התוצאה הינה שאני פוסק שעל הנתבעת לשלם לתובעים ביחד ולחוד סך כולל של 22,130.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום ח' בסיון תשס"א, 30 במאי 2001 במעמד התובעים בעצמם וב"כ הנתבעת-עו"ד הס.

זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.

מותר לפרסום מיום 30/05/2001.

 

ד"ר ק. ורדי, שופט